החלטה בתיק בש"פ 10255/03

1.        זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט גורפינקל) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו זו קיבל את ערר המדינה על החלטת בית המשפט השלום (כב' השופט קאפח) אשר הורה על שחרור העורר בתנאים מגבילים.

2.        סלע המחלוקת בהליך זה נעוץ בשאלת קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר. כנגד העורר ואדם נוסף (להלן - השותף) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בכך שבתאריך 20.10.03 הוביל העורר ברכבו ביחד עם השותף 4 שקים ובהם סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 28.384 קילו (ברוטו). הסם הובל לביתו של השותף. העורר והשותף פרקו את שקי הסמים מן הרכב והעלו אותם לדירתו של השותף ושם החזיקו בהם. באותו יום נמצא ברכב גם 1.64 גרם נטו של קנבוס ובחזקת העורר נמצאו גם 1.176 גרם של סם מסוג קוקאין.

3.        טענת העורר בהליך המשפטי הינה כי בעת שהוביל את שקי הסמים לא ידע על תכולתם וממילא אין להאשימו בעבירה של החזקת הסמים שנמצאו בשקים, שהיא העבירה המרכזית המיוחסת לו. גרסתו של העורר היא כי נפגש באקראי עם השותף אותו הכיר מזה זמן בעת שריצו יחדיו עונשי מאסר בכלא. במהלך המפגש ביקש השותף כי העורר יסייע לו להוביל ציוד אישי שלו אשר "נתקע", לדבריו, בכביש גהה. השניים נסעו יחדיו למקום במכוניתו של העורר, עצרו שם ליד מכונית אחרת אשר עמדה בצד הכביש באורות מהבהבים, ובעל המכונית האחרת העמיס את השקים אל תא המטען של מכונית העורר. לאחר מכן נסעו השניים לביתו של השותף, וכל זאת מבלי שהעורר ידע דבר באשר לתכולת השקים. הם העלו את השקים לדירת השותף ורק אז נפתחו השקים והעורר עמד לראשונה על העובדה כי הם הכילו סמים.

4.        בית משפט השלום בחן את הראיות והגיע למסקנה כי אין בהן תשתית מספקת ביחס לידיעת העורר בדבר תוכן השקים בעת הובלתם לדירת השותף. לכן מצא כי הן אינן עוברות את הרף הנדרש לצורך מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט היה ער לעובדה כי בהודעתו הראשונה העורר לא טען כי לא ידע על תוכן השקים בעת הובלתם, וכי הגרסה בדבר אי ידיעתו על תוכן השקים בעת הובלתם עלתה לראשונה  בהודעתו השניה, יומיים לאחר הארועים נשוא האישום. לעומת זאת, בית המשפט ציין כי השותף בהודעותיו אישר כי הוא מכיר את העורר מבית הסוהר, וגרס באופן עקבי כי אין לעורר כל קשר לסמים וכי לא ידע עליהם בטרם נכנס לדירה. את הודעותיו מסר השותף בלא שיכול היה לתאם גרסאות עם העורר, ולפיכך יש לייחס להן משקל ראייתי ניכר. כן ייחס בית המשפט משקל לדו"ח התצפית המשטרתי אשר על פיו בעת שיצאו השניים מהמכונית נראה השותף עצבני ומביט לצדדים אולם לא כן העורר שהתנהגותו נראתה רגילה ושגרתית. לאור כל אלה קבע בית משפט השלום כי חומר הראיות אינו מספיק לצורך מעצר העורר והורה על שחרורו בערבות.

5.        בית המשפט המחוזי ניתח את ראיות התביעה והגיע למסקנה כי די בהן, לכאורה, כדי להפליל את העורר. הוא עמד על פרטי הודעות העורר והודעות השותף והסיק ממכלול הנסיבות האובייקטיביות על דבר מעורבותו ביודעין של העורר בעבירת הסמים בה הוא מואשם.

6.        בא כוח העורר עותר לביטולה של החלטת בית המשפט המחוזי ומבקש לאמץ את מסקנות בית משפט השלום. כן הוא טוען כי העורר הוכיח בהתנהגותו שאין חשש מהימלטותו מהדין מאחר שבימים בהם היה משוחרר בערובה התייצב מרצונו לדיון בבית המשפט המחוזי ומכאן שאין סיכון ממשי בהחלת חלופת מעצר לגביו.

7.        נתתי דעתי להיבט הראייתי בהליך זה ובאתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גישת בית המשפט המחוזי על פני זו שננקטה על ידי בית משפט השלום ויש לקבוע כי מתקיימות ראיות לכאורה במקרה זה העונות לתנאי הנדרש לצורך מעצר עד תום ההליכים. מסקנה זו מושתתת על טעמים בשני המישורים הבאים: המישור האחד - הנסיבות האובייקטיביות אשר אינן במחלוקת, המעמידות חזקה עובדתית כי העורר מעורב ביודעין בעבירת הסמים; והמישור השני - קשור בניתוח הודעות העורר והודעות השותף, המתיישבות עם מעורבותו, כאמור.

8.        אשר לנסיבות האובייקטיביות: אין חולק כי העורר נסע ברכבו עם השותף ליעד מוגדר, עצר את מכוניתו, ולתא המטען של רכבו הועמסו שקים שהכילו כמות גדולה של סמים. מאותו מקום נסע העורר ברכבו ביחד עם השותף לדירת השותף, השקים הוצאו מתא המטען של הרכב והועלו על ידי העורר והשותף לדירה, שם נפתחו השקים והסמים הוחזקו כשהם גלויים לעין. אנשי המשטרה אשר ערכו תצפית אחר מהלכיו של השותף הגיעו לדירה ומצאו בה את העורר והשותף כאשר שקי הסמים פתוחים והסמים פזורים בחדר. נסיבות אלה, גם כשהן עומדות לעצמן, יוצרות חזקה עובדתית בדבר מעורבות העורר ביודעין בהובלת הסמים ובהחזקתם. ההנחה העובדתית העולה מהשתלשלות דברים זו היא כי העורר ידע אל נכון מה הוא מוביל, לאן הוא מוביל, ועבור מי הוא מוביל. כדי לסתור הנחה עובדתית זו, פרי ההגיון והשכל הישר, יש צורך בראיית הגנה מפריכה, הנושאת משקל של אמינות ושכנוע. ראייה כזו, לטעמי, לא הוצגה וההפך מכך הוא הנכון.

9.        הודעות המעורבים: הודעתו הראשונה של העורר שניתנה בו ביום בו נעצר לחקירה, איננה כוללת כל אמירה שהיא שמשמעותה היא כי לא ידע על תכולת השקים שהוביל. הדבר הטבעי והמסתבר ביותר לעשותו לאדם הנעצר על לא עוול בכפו הוא להגיב באורח מיידי וספונטני על דבר חפותו ולטעון בנמרצות כי אינו קשור למעשים הפליליים נשוא החקירה. דבר זה לא ארע כאן. חלף זאת, אומר העורר בהודעתו הראשונה, בין היתר: "הגראס שנתפס בדירה זה לא שלי, רק אני העברתי אותו לדירה". כאשר נשאל אם הבן שלו יודע שהוא מעביר סמים לדירות השיב: "הוא חושב שאני מסכן,הוא לא יודע". כאשר נשאל בשביל מי העביר את הסם, מה הכמות שהעביר, האם קיבל כסף עבור העברה זו,  והאם פרק את הסמים מהאוטו סירב להשיב, ואמר שהוא מנוע מלדבר. ממילא, הוא לא השיב לכך בשלילה. ברי, כי בתגובות אלה אין כל רמז להכחשה כלשהי, בין מפורשת ובין משתמעת, באשר לידיעת העורר את תוכן השקים שהוביל, ותשובותיו מתיישבות היטב עם המסקנות העולות מהחזקה העובדתית העולה מן הנסיבות לפיה מעורבותו במעשי ההובלה של הסמים ופריקתם והבאתם לדירת השותף מצביעים על פעולות תוך מודעות לתוכן השקים ולכך כי מדובר בפעולות האסורות על פי החוק.

           בהודעתו השניה מיום 22.10.03 סוטה העורר מגרסתו הראשונה ואומר כי לא ידע את תוכן השקים בעת שהובילם ומקריאת ההודעה מתקבל רושם ברור כי מדובר בגרסה מתוקנת שהתגבשה בבחינת מחשבה לאחר מעשה. משקלה של גרסה מתוקנת חדשה זו, הוא, על פני הדברים, פחות ביותר.

10.      עיון בהודעות השותף לא רק שאינו מחליש את המסקנה בדבר מעורבות העורר, אלא עשוי אף לחזקה.           בהודעות השותף מה-20.10.03  וה- 22.10.03 הוא לוקח על עצמו בלבד את מלוא האחריות להחזקת הסמים שנמצאו בדירתו. השותף מבין ויודע כי המשטרה התמקדה במעקב אחריו וכי מצאה בדירתו את כמות הסם הגדולה בארבעת השקים. הפללתו בענין זה היא על כן וודאית, ועולה השאלה מה תתרום  הפללתו של העורר, כשותפו למעשה, להגנתו. בין העורר והשותף שוררים קשרי ידידות, ומן הסתם, השותף מבקש להרחיק את העורר ממעורבות בעבירה. בהודעתו הראשונה מציין השותף כי העורר לא הוביל את הסמים עבורו, אינו קשור בהם כלל, והגיע לביקור בדירתו כשהסמים כבר היו בדירה ואז נתפס על ידי המשטרה. דברים אלה עומדים בסתירה חזיתית אף להודעת העורר עצמו המודה מן הרגע הראשון כי הוביל את הסמים ברכבו לבקשת השותף. הודעתו השניה של השותף נמסרה יומיים לאחר מכן, ובאותו יום ניתנה גם הודעתו השניה של העורר. בשלב זה, נוצרה התאמה מופלאה בין הגרסאות המאוחרות של העורר והשותף. חרף העובדה כי הופרדו זה מזה עם מעצרם.

11.      במכלול המרכיבים הראייתיים הללו ניצבות, ראשית, הנסיבות האובייקטיביות הקשורות בהשתלשלות הארועים, המקימות חזקה עובדתית בדבר הפללת העורר. אליהן מצטרפת גרסתו הראשונה של העורר שהיא הגרסה המיידית והאמינה יותר, ואין בה  הכחשה לחזקה העובדתית. הגרסאות המאוחרות של העורר ושל השותף מעלות, על פניהן, ספק בדבר אמינותן, ולכן הן אינן בעלות משקל ראייתי איתן. שילוב המרכיבים הראייתיים הללו מצביע על מעורבות העורר ביודעין בהובלת שקי הסמים והחזקתם, במידה המספקת לצורך קיום ראיות לכאורה בהליך מעצר עד תום ההליכים.

12.      נוכח עבירות הסמים המיוחסות לעורר, מתקיימת בענייננו עילת מעצר. מהותן של העבירות אינו מתאים להחלת חלופת מעצר. עובדת התייצבותו של העורר לישיבות בית המשפט המחוזי בעת שהיה משוחרר אינה מקהה ממסוכנותו, שעיקרה נעוץ בחשש מפני המשך מעורבותו בעבירות סמים, מעורבות שניתן בנקל לממשה גם בעת שחרור בתנאים, ומעצר-בית בכלל זה.

13.      לאור האמור, נחה דעתי כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר. אני מאשרת את החלטתו זו ודוחה את הערר.

           ניתנה היום, ה' בכסלו תשס"ד (30.11.03).

                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: